המכתבים האחרונים הם עדות סוביקטיבית של קורבנות השואה, על המצבים בהם היו שרויים, כפי שהם עצמם קלטו אותם ולא כפי שהצטיירו בעיני הצורר.... "מכתב הוא נפש חיה, הד נאמן של הקול הדובר". במכתבים נשמעת הזעקה, הכעס, הההפצרה....כאשר עמדו אנשים אלה לפני מותר. הם כתבו לא לשם הסיקור ההיסטורי, אלא מתוך כאב אישי, דאגה ויגון. (מתוך ההקדמה לספר"אלה דבריי האחרונים").

הכנות מראש
- הכינו מקום ישיבה נוח בהתאם לכמות המשתתפים
- חלקו בין מספר עובדים את חומרי הקריאה ותרגלו איתם את הקריאה
- דאגו למחשב שיאפשר  להציג את התמונות המצורפות וחיבור לאינטרנט
- הכינו מראש דגל ישראל ונר זכרון שיעמדו במקום מרכזי בזמן הצפירה


מערך האירוע
1. קריאת יזכור

2.  חלקו את המכתבים הבאים בין המשתתפים. כל אחד מהם יקרא את המכתב בתורו. היכן שקיים מידע נוסף דאגו שיספר אותו בסוף המכתב (כולל הצגת התמונה)

א. מכתבו של שלום אליהו - שלום, בן למשפחה רבנית הכותב לילדיו. הוא נפרד מהם בחלוקה עצובה של הרכוש אותו החביא במקומות שונים ולמרות הגזירה הקשה הידועה לו הוא מבקש מילדיו - "ללכת בדרכיו ולשמור חוקותיו ומצוותיו" - להורדת המכתב 

ב. המכתב לפייר - המכתבים העצובים ביותר הם לבטח המכתבים לילדים. הצורך במכתב אחד להפרד או לסכם תקופת חיים.  בדקות האחרונות בחיי האב הוא כותב לבנו פייר. .במכתב הוא מתחנן מפייר לפני מותו שיסלח לו. מכתב קשה של אב אוהב לבנו שלא יראה עוד - להורדת המכתב

ג. המכתב של פאניה  - פאניה בת ה-19 כותבת ממקום מחבואה, תוך ידיעה ברורה שהנה הקץ קרב. מכתב עצוב שנכתב ככל הנראה בזמנים שונים עד שניות לפני הרגע האחרון, אז מצווה אותנו פאניה "אחים מכל הארצות, ניקמו את נקמתנו, מובילים אותנו כצאן לשחיטה". להורדת המכתב

ד. המכתב של שרה לבתה בת ה-6 -  המכתב האחרון של אמא לבתה בת ה-6 אותה הפקידה למשמרת אצל חבר פולני.  מכתב זה יסכם את המערך עם טעם של תקווה. להורדת המכתב . להורדת תמונתן של שרה ובתה הקליקו כאן

3. במידה ומדובר על קבוצה קטנה (עד 30-40 איש) אפשרו למשתתפיםלאחר הקראת המכתבים להגיב, לספר את מה שעבר עליהם עם הקראת המכתבים או לספר את הסיפור של משפחתם או סיפורים ששמעו במהלך חייהם. (מומלץ שמנהל האירוע יכין סיפור אחד משל עצמו בכדי לפתוח את השיחה).

4. סיימו את האירוע עם הקראת אל מלא רחמים ושירת התקווה

*תודה למחלקת ההדרכה שבאגף ההסברה ביד ושם שאפשר את השימוש במקצת מן המכתבים המקובצים בספר "אלה דבריי האחרונים" - מכתבים אחרונים מן השואה בעריכתו של צבי בכרך בהוצאת יד ושם.